Poetry_Arfiley-Dikaon_Though your Anger I Saw You Girl

Poetry_Arfiley-Dikaon_Though your Anger I Saw You Girl:
 "
Though your Anger I Saw You 




 
מסכת שנייה – ערפילי דיכאון משוטטים חופשי
 

דרך זעפך ראיתי את עצמי, ילדה




מדלת לדלת
רץ לו רוח בשיגיונותיו
סורק את ההיכל שפה נשרף.

מכוך צר לחלון פרוץ
זונק לו, בז בעינוגיו
שוצף על כל הטוּב שבהיכל.

מתון מתון
עם תפיפות אצבעות של כן או... לא
היסס לרגע ואחר כך נעלם.

            _________

דרך זעפך ילדה
ראיתי את שהיה,
קחי לך אוויר לאט, זרמי לך מהסְפר.

תרומת דמך, ילדה
שוטפת את כל שהיה,
אז – שתי מהנוזל הזה... טוב אהה?!!

קרובה לסוף
משתוללת ללא סיבה
ופתאום... מוצא אותה יושבת נדחקת באיזו פינה.

קרובה לסוף, ילדה
רוח מייללת ובוכה מרה
דיבור אחד חנוק, פליטה של נאקה ועכשיו היא כבר ישנה.

            _________

לפני שמן לא רב
הייתְ בין ערב רב
פוזלת אל איזשהו זכר כהה,
ראֵם בקר, שור שמן וסתם כל מי שיהיה.

ועוד הרוח שב ומיילל
אחוז משטמה על עץ ואב,
ואם תאמרי שלום
בדממה, שלא כתמול שלשום –

הייתי רוצה להיות איתךְ,
בתוכך.

כי דרך זעפך
ראיתי את עצמי, ילדה,
באופן הליכתך... צליעתך –
על קבי עץ הולך עמך עתה –

לאט לך
לאט לאט לך, אה???

ועוד הרוח שב ומיילל
סופג, שואב את כל שהיה,
ואת אומרת שלום
שכחת את כל מה שהיה,

ואפילו שלא כתמול שלשום
בדממת פתאום
מתון מתון
וכאילו מאום,

היסס לרגע...
כן או... לא
תופף באצבע
אוו!! לא!!!!!
לא!!!

            _________


זו הרגשה, כשנחש כזה ארוך
ארוך ארוך, מתפתל לו ללא סוף...
אני חוטף סנוקרת, ילדה, סנוקרת שכזו בתוך...
בתוך פי הטבעת... אוו... איפה הסוף?

תמותי לך
תמותי פה לאט לאט,
אני שוכב איתך
שואף עשן, פולט לאט לאט.

סופג חֶרבון, מין כזה מבט!!

זו הרגשה כזו, כשפתן שחור... ארוך
לופת שׂוחק, ממותת אותךָ, אהוי!
רץ פלאי, משסף גרונות
טס פראי, קוטל פּוּתות.

זו הרגשה, תחושת חנק –
עצוב כמו איוב...
מסורבל, עייף כבד –
נופל לאיזו תהום... ללא סוף.

פרצוף מרוט, בהול שחוט
הכהָה חושיה, טס פראי... קטל עד תום.
ספרי לי ילדה, לחשי לי פתאום –
אני רוצה לדעת – איך זה להיחנק עד תום!
            _________


מדלת לדלת רץ לו רוח בשיגיונותיו
סורק, טורף את כל שכבר נשרף,
מכוך צר לחלון פרוץ, כמו מבוך – כמו שביל ללא סוף,
זונק, קופץ, דולג לו בעינוגיו. –

ואז... מתון מתון תופף אצבעות ("כן או לא?")
טורף את הקלפים כולם, ממתין פה למשחק הבא ("בוא יבוא!")
והוא עדיין ממתין... ממתין... ממתין
אין קול, לא רחש, הכל מדמים.

מתעצב פה לעצמו לבד
עכשיו הוא כבר יודע –
כבר לא יהיה לו שותף
כבר לא יהיה לו אף אחד.

וזו הרגשה שכזו,
הרגשה של לבד לבד –
מין פתן ארוך כזה
לופת שׂוחק, ממותת אותך... אהה!

זו הרגשת חנק
ופה עצוב כמו איוב,
מסורבל, עייף וכבד
נופל לתהום ללא סוף...

 ."