Poetry_Arfiley-Dikaon_On The Way to the Trash-Bin

Poetry_Arfiley-Dikaon_On The Way to the Trash-Bin:
 "
On The Way to the Trash-Bin 





מסכת שנייה – ערפילי דיכאון משוטטים חופשי
 

בדרך לפח הזבל

 
אני מפוחד מהלילה הזה.
אני רץ בזיגזגים
פונה בעיקול המדרכת לימין,
מישיר פני לאורך השדרה האפלה.

אני מפוחד בלילה הזה.
אני חורש את אבני המרצפת בזיגזגים,
עיני בוהות בטירוף חשאי,
זז משהו ממש לפניי... ידעתי שאופתע.

אני מתחיל לרוץ, צלילים אפורים
ריקוד חרגולים בטירוף מסובב,
בסחרחורת רוקדים סביב גלגלתי,
זמזום שורף, עיניים אפורות, דפדפים מרשרשים... מעצבנים.

זה לילה, זה לא אפחד,
זמזום, נדמה לי ואני קדימה,
משהו מאחוריי... לא... צלילים מלפניי,
צללת דהויה, עטופה בערפל... זיכרון ילדות דהוי: -

בלילה ההוא ירדתי במורד המדרגות,
(אמי שלחה אותי לשפוך זבל)
דלת נטרקה מאחוריי,
דלת ברזל כבדה מלפניי חרקה, נעה על ציריה...
עוד לפני שפתחתי אותה.
זרקתי את הזבל לכל הרוחות
וטסתי במעלה המדרגות חזרה,
הדלת היתה כמובן סגורה...

מפתיע אותי לדעת שלמרות הכל אני צלול,
מחשבתי שקופה ואני רץ לפני רגליי,
אמא מטורפת רצה אחריי עם עצם של כלב שנשחט,
אני בורח, אני בן חמש, אני ינוקא סרבן שנולד בחצות.
אמא מטורפת רצה אחריי עם מעיים של עוף שנשחט,
אני בורח, לא רוצה לאכול, ינוקא סרבן שעוד מעט
יחטוף מכות.

הלילה רצה אותי לבקר את גינת העצמות היבשות.
ביום שלפני בניתי גינה מכפיסי עץ יבשים,
זוהי גינת הנצח שלי, אני רק בן חמש וכלום לא יצמח
הלילה פוגש אותי באימה נוראית עם הנצח המתהזה
האפלה עוטת הסודות, המאיימת הזו פוגשת אותי –
בדרך לפח הזבל.

אני מפוחד מהלילה הזה אחרי שנים של פחד,
ידיי פשוטות קדימה מתוחות עד לעמוד החשמל הבא,
הוורידים מתפוצצים מרוב מאמץ והדם יטנף את המדרכת.
פניתי בעיקול הבא ימינה וכך פספסתי את העמוד.

אני מישיר פני לאורך השדרה האפלה,
מישהו שם יד על כתפי מאחוריי,
אני חושב שאתעלף מבהלת פתאום
אבל אני חש בכאב ממשי ואני צועק.

אין לי מושג מי אתה, לעזאזל!
זה לילה זה, לא לי, אפחד,
אני רוצה הביתה, הדלת סגורה, אין לי אמא.
עצם של כלב מאיימת עלי עם חזרתי הביתה,
מעיים של תרנגולת מאיימים לחנוק את גרוני.

אז אין לי בית גם היום,
זה לילה זה, מה אתה רוצה ממני לעזאזל!?
"פעם אמא שלחה אותי לשפוך זבל,
אז מה אם הגעתי לסוף והכל נשפך במסדרון".
 

"