Poetry_Arfiley-Dikaon_Old-Men-Talk

Poetry_Arfiley-Dikaon_Old-Men-Talk:

"
Old-Men-Talk 





מסכת שנייה – ערפילי דיכאון משוטטים חופשי


סיפור קיטוריהם של צמד קשיש דפוק, עצוב ונורא עלוב

 


אפשר שרק שוטה יחוש
כמה טוב להימצא באותה עצבות,
יש לי עצבות של צלילים מינוריים
וזעקה יללה מתוך החשכה.

דלת נפתחת בחשכה,
קרן אור ירח מלא פולחת את אפלת החדר.

שוטה עלוב אני,
את ידידי הרגתי בשקריי.
אני לעצמי רֵעַ רַע,
וזה הכל.
רק בציפייה תמידית
לאותם צלילים מינוריים
ואנקות זאבים
בלילות ירח.

דלת נפתחת בחשכה,
קרן אור ירח מלא פולחת את אפלת חדרי.

עם הקרן, עם האור
נכנס לחדרי ידידי הזקן האפור,
זאב נאנק בחרדה:
שלום ידיד של כאב ואנקה.

שוטה –
תן לנו קצת אהבה
תן עניין,
אנחנו לא אוהבים את הָרַע לבדו.

ואני שכתבתי רע מרוכז,
אגרופים קמוצים מכוונים שאימו הישר בפרצוף
ואני שסירבתי ללכת עקיפות
שוטה – נפגעתי עד עמקי נשמתי.

אז מתתי לתוך עצמי,
עכשיו
איני אלא משמיע מילים של כתובים
כתובים מלאי שטות לעצמי

אני שוטה שאהבה עצמיותי
את ידידיי הרגתי בשקריי
אני לעצמי רֵעַ רַע,
וזה הכל.

דלת נפתחה אז בחשכה שנפלה עלי,
קרן אור ירח מלא פילחה את אפלת חדרי.

עם הקרן עם האור
נכנס אז לחדרי ידידי הזקן והאפור
זאב נאנק בחרדה,
ואני שהייתי על סף הייאוש בכיתי משמחה.

נאנח בחרדת דאגה הזאב:
"שלום, ידיד של כאב".

עכשיו אני זקוק לך, זאבי,
בוא, קרב אלי מן האפלה,
הגיטרה לידי, גם יללתך לי,
בוא ונפצח ביללות כאבים בחשכה.

בוא ונמות לנו
בצליל מינורי ארוך וצרוד.

ידידים של שטות מדברים גבוהה.
ברקע ירח מלא... לא כל כך ידידותי,
זה רוצה לגלות סודותינו,
באורו הבהיר מדי... אנחנו שוטים.

נראה שאין אוהבים אותנו כלל...
אבל היו ימים שרצינו קרבתם... לא כך ידידי?!

שמע –
אתמול בלילה חלמתי על בית חולים,
חולה...
ואני נרפאתי בהרבה כאב,
ולא טוב היה לי הכאב ההוא –
כאב של נשמה ורוח
כאב של חכמים, אנשי רוח ועושי חסדים.

שמע –
אני רוצה רק סכינים וניבים,
שיניים והרבה דם,
הלא אתה מבין!
רק להרגיש...
משהו כמו פרווה מצומררת
ואולי גם גללי זאבים?!

שמע, שוטה –
ידעת פעם שדות ציד,
קח אותי רק פעם,
קח אותי לפני שגם אתה הולך לך לאיבוד,
אנא אפרורי מכוער שלי –
הרבה דם ואוכל
רַע לי רֵעַ שלי!

שוטים עלובים אנו
את ידידינו הרחקנו בשתיקה של מבינים,
אנחנו לעצמנו
וזה הכל –
ברע לנו,
כך טוב לשעה קלה... לפני שמתים
לפני ש...
אולי...
ואנחנו כבר שתויים..


 "