Poetry_Arfiley-Dikaon_Living-Creatures Holly-Grail:
"
Living-Creatures Holly-Grail
מסכת שנייה – ערפילי דיכאון משוטטים חופשי
על מזבח בדידותו של אחד מהמוני היצורים החיים עדיין
כשאפי הנשרי
יתחכך בפותך הנפוח, ילדתי
לא אזעק בתאוות אילם...
רק אבכה לי עד השמים.
ישנם כמה...
כמה מחברי הטובים ביותר
קבורים פה...
בתוך הלוע המבעבע הזה.
לפני שייגע
אפי הנשרי והשעיר
בשפתי לועך התאב,
אמרר לי בבכי פרוץ, ילדה.
לפני שיגיעו
אחרוני חיילי אל יעדם
מתים אחד אחד
על מזבח בדידותי - - -
את תשכחי אותי.
כאן קבורים
כמה מטובי ידידי,
אז לפני שיחדור
אף הנשר של אחרון אבירייך...
כרעי ברך.
דום!
יללת החצוצרות לזכר אלופיי הטובים,
אלו שמתו בדרך לגאולתם
קבורים בין שפתי לועך השרופות,
אפר של טוב לב וחסדים.
הוי!
אנשים טובים, בני זונות של פומפי ורומא,
הוי, כלבים שחורים של עטרת לודרים,
שיחקתם אותה.
מותתי אותי ילדה!
אז –
כשהמוסיקה שלי תמות
ואת תופיעי בכל הדרך וקסמייך,
הדליקי בי תשוקה
הציתי בי אש ילדה.
הפרצופים
מגיחים אלי שוב מהאפלה
מכוערים עד לרחמים,
אשתי החלשה –
אנא קומי לרגע ממיטת חולייך...
עזרי לי לגרשם.
אור הבוקר
כבר בא, אישה.
הם זקוקים לך, אישה.
הלא תרימי את עינייך הגדולות אלי,
זוועה שלי...
אנא, עזרי להם.
ופתאום!
כמו ברק מחשמל –
"כך זה יפה, אישה.
כמה אהבתיך,
גועל רפש שטנים שלי".
וכמו זיכרון מעורפל,
כקרן שמש ביום מעונן
עולה תמונה:
זרזיף של ארס
מותז על גוף משמנים.
וכמו זיכרון מעורפל,
אני מנסה בכוח
מנסה להיזכר...
אף של נשר
מתחכך בקן על צוקים.
וכמו קרן שמש ביום מעונן,
אני כבר רואה בברור:
זה אני ילדה, אחד מהמוני יצורים,
מתחכך בפותך...
ועולה קול, קול זעקת אילם.
והכל פתאום נעלם,
נעלם כלא היה,
ואני מנסה להיזכר,
מנסה לברוח
וכבר אין לי יותר כוח.
"
Cosmos NonAll Fool Forever I was a risk , a dark blue note , that was written by some God on his seventh day life , I came to this world shaped as a knight without a sword & without a horse , I traveled the sees in my mothers' whoom and came to be the Amsterdam hellowin day Fool forever ., I used to sing and play my guitar , I was a poet as well , but all I ever was ,I am and ever will be . . .
No comments:
Post a Comment