Poetry_Arfiley-Dikaon_Cat's'Fantasy

Poetry_Arfiley-Dikaon_Cat's'Fantasy: 
"
Cat's'Fantasy 





מסכת שנייה – ערפילי דיכאון משוטטים חופשי


פנטסיה של חתול


כשמראה דמו של ילדי לא הכהה את חושיי
 אז כבר התעלפתי ילדתי,
עם אשמורת ראשונה חצה אביך את שדיי
אז כבר התעלפתי ילדתי,
באה השמש על השדה ואביך אבירי יצא לו
ואז הייתי ערה ילדתי,
אסף אביך את פירות עמלו
ואז יצאתי גם אני ילדתי.

כשמראה דמו של ילדי לא הכהה את חושיי
התעלפתי ילדתי.
הילד מת אתמול בצהרי יום,
תרם מדמו – תשאלי: למי?
ילדי נרצח בצהרי אותו יום,
העורבים נקרו לבו, חטפוהו מיד.
אני קצרת זיכרון ילדתי, קרה לי דבר היום,
העורבים עברו חלפו, חוט מחשבותיי נקרע מיד.

כשמראה דמו של ילדי לא הכהה את חושיי,
התעלפתי ילדתי,
עם אשמורת ראשונה אסף אביך את פירות שנות אתמול
יצאתי עמו ילדתי.
הילד מת אתמול, היה שלֵו ויפה במותו,
העורבים ניקרוהו מיד.
חוט מחשבותיי נמתח תדיר. אני קצרת זיכרון ילדתי.
היום קרה משהו ילדה: החוט נקרע לתמיד.

הכו בי ברקים ביום בהיר, הכו בי למרות השיכחון,
פירות הזיכרון.
מוחי התעוות וראיתי הכל באדום, פרוץ לבו שלי בהיריון,
פירות זיכרון.
ראיתי דמו של אחיך, ראיתי לבו של אחיך בפי העורבים,
פירות היריון.
"למה תמיד עורבים?"
"נדמה לי – פרי הזיכרון".

"למה תמיד עורבים?" שאלו מלהגים אחרי שנים,
"נדמה לי סמל וגם חיזיון".
כך גם בחזיונותיי ילדה, עורבים שחורים עם לב דמון,
סמל וגם חיזיון.
סמלים חיים בעיבורו של יום שעבר ומת, כך גם בחזיונותיי,
נדמה לי סמל וגם חיזיון.
חייתי שנים הרבה, קצרת זיכרון אני ילדתי... ואני כאן –
מלהגת, מרכלת לך מן השאול.

מסביבי למודי אורך רוח, שכנים שרופים בלילות לא לילות,
הכל חזון.
הכל מסביב שאול ואבדון, הכרתי בהם גם את עורביי ילדתי,
ידעתי פתאום הכל – חזון.
קצרת זיכרון הייתי, ארוכת חיים נתברכתי נתקללתי,
אני זקנה מדי והכל חזון.
היכן הם עורביי? הה, נתכהו גם חושיי, גם עינייי כבו –
כך, אני מלהגת לי חסרת מנוחה וחזון, מלהגת לי מן השאול.


 "