Poetry_Arfiley-Dikaon_She Loves Me, I Wanna Die

Poetry_Arfiley-Dikaon_She Loves Me, I Wanna Die: 
"
She Loves Me ; I Wanna Die ,
 She'll Scarf my face ; I'll shurly be gone





מסכת אחרונה – ישחקו נא הגבירות הנכבדות לפניי
 

היא אוהבת אותי, אני רוצה למות
היא תשחית את פניי, אני אצליח למות


רווי זעם על אטימות של כמה גאים,
רווי שנאה על מתאבדים לעת מצא,
מלא ונפוח מגאווה על כלום שנעשה...
משורר, פרזיט או מזיק?
אני לא מתפרנס מכלום
למעשה אני כלל לא קיים,
אני עדיין אוכל, משמין וגם בועט
ומחכה למוות, אבל בלי הרבה געגועים.

(אתה יושב ומחכה כבר שבועיים
אתה נח... בעצם כבר שנתיים
אתה בעצם לא עושה כלום בינתיים)

את כל מה שהיה חשוב לי –
הרסה.
את כל מה שהריחו חושיי הרעבים –
טרפה.
את כל שהיה חשוב לי –
הקיאה לפני שאפילו טעמתי.
את כל מה שיכול היה להיות יפה –
השחיתה במילים.
אני יכול הייתי לשנוא אותה,
הייתי צריך לשנוא אותה
אבל נבראתי בצורה משונה
אני יודע... ברייה משונה,
ובתוך צללים (שהרי כלום לא ברור פה)
אני משחר להתאבדות כמעשה אחרון,
ובאיבוד צללית (הצלם אבד ממזמן...)
אני חפץ בדרך לאיבוד.
אני רוצה בהתאבדות
וזו תבוא עלי בקלי קלות.

כשאני רוצה למות
(והמילים חזקות כמו עשרה סכינים אחרי שלהבת היתוך)
כשאני רוצה ללכת
(והקול שלי הוא זעקה שהרסה את חומות יריחו)
היא ש"ראתה" הכל –
לא תאמין,
כשאני רוצה להאמין –
זה רק איתה,
כשאני רוצה ללכת –
זה רק בחיקה, בשדיה, איתה ולצדה,
אבל היא, ש"ראתה" הכל –
לא תיתן לי את הזכות הזו,
כי אני נולדתי ברייה משונה
כי אני נבראתי לא בצלמה
כי אני בעצם שפוי להצלחה.

היא:
זה יהיה טוב מדי,
זה עלול להיות קל מדי.
לא מגיע לךָ ללכת
אתה נולדת לחיים,
נולדת לטוב.

היית צריך לסבול,
אתה מפונק בשפיות והצלחה
אתה מטורף מוצלחות,
היית צריך להיות מכוער
(אז אולי היית מבין!?!!)

אתה יפה מדי בשביל "אדון מוות",
אתה כל כך מוצלח,
אתה חמור סבר בביטחון של גאים –
מה לך הזכות לרצות למות
(אולי היית פעם מכוער?!?)

היא אוהבת אותי ואני רוצה למות
היא אהבה אותי ואני רציתי ללכת
היא תשחית את פניי...
אני עדיין רוצה למות
היא תגיד מילה אחרונה...
ואני אצליח למות.


  "